בירור דין ודברים שנשמעו אודות ויכוח בין שוכר צימר בישוב חקלאי, לבין המשכיר:
בעת שהגיעו משפחת השוכר הראה לו המשכיר שהבית והחצר מגיעים "עם סוס פוני" ויכולים להשתמש גם בו, וכמו"כ לפני שעזב המשכיר את הבית הראה לשוכר איך לתת לסוס אוכל, ואיך להוציא האבק, ואיך לתת לו שתיה, ואיך לסגור השרשרת של החצר שלא יברח. השוכר אמר על הכל "בסדר", והבין לכאורה את ההוראות, אבל לא ידע באמת להתנהל מול סוס, כי הוא בן עיר שלא פגש סוס מימיו. ולמעשה ברח הסוס 3 פעמים מהחצר, פעמיים בלילות, ופעם אחת ביום, למרות השרשרת ששם לפי ההוראות. ופעמיים עזרו שכנים לתפוס הסוס ולהחזירו לחצר כי לא הצליח להוליכו בעצמו. ובפעם השלישית נדרס הסוס למוות ע"י רכב. כעת המשכיר תובע דמי סוס פוני מהשוכר מדין שומר שפשע בשמירה.
ועלה הדין אחר בירור שאר הטענות שאם היה הסוס חלק מדמי השכירות, דהיינו שהיה ע"ז פרסום לפני ששכר וידע שהכסף כולל את שכירות הסוס, או שלפני ששילם אמר לו שהמחיר כולל הסוס, אזי יש לשוכר דין שומר שכר, וחייב באבידה. אמנם לא באונס, ויש לברר אם חוסר התמצאות איך לנעול, כשעי"ז הסוס הצליח לפתוח לבד, היה פתיחה של אונס או שזה לא היה נעול כדבעי ואחריותו עליו.
אבל אם זה היה "בונוס" או הפתעה מצידו, ולא דובר עליו כחלק מהשכירות, וגם לא דובר ביניהם בשיחה שלפני שהמשכיר עוזב את הבית שום דיבור שמשמעותו שאפשר לצאת והוא שומר טוב על הסוס, אין לו חיוב שמירה ופטור מתשלום.
